סוף השנה הגיע, נשארו רק ימים ספורים לפני שהילדים ואני (והצוות) נצא לחופש הגדול.
מרגישים בילדים את לחץ הזה בתוכם בהתבטאויות של קפריזות מוזרות ועייפות לא אופיינית.
פתאום, קצת חבל לי שעכשיו נגמרת השנה..בכל זאת לא עבדתי לטווח הארוך למרות שקרעתי את התחת וסבלתי בחודשיים הראשונים סבל שהיום אין לי מילים לתאר כמה רגשי וטעון הוא היה.
הרי רק השלושה חודשים האלה היו התאקלמות ופתאום גם האגוזים הקשים של הגן נכנעים להתרפקויות עליי ולמרות שלי.
בימים האחרונים היו לי כמה שיעורים חינוכיים מאלפים דרך הילדים האלה, הן באנתרופוסופי והן במעון הפסיכיאטרי.
היום כשהילד העקשן והמרוחק ביותר בגן נכנע בצחוק לדיגדוגים כשאני מצחקקת לו "נמלים נמלים" הרגשתי שהצלחתי לכבוש מקום שבעוד כמה ימים יהיה חסר משמעות.
או בביקור במעון אחרי שעזבתי וחזרתי ושוב עזבתי ושוב חזרתי ושוב עזבתי.. שנשארו רק שלושה ילדים קטנים שלי שזכרו אותי.
מצד אחד קשה לי להחזיק את עצמי מלחבק ולנשק ילד שפעם היה כל הזמן בזרועותיי כי אני כיום זרה בשבילו מצד שני זה שיעור עוצמתי לעצמי.
אמנם אני גננת צעירה אבל אני עובדת בחינוך קרוב לשנתיים.. אני אובססיבית בכל מה שקשור לאוטיזם.
כשהגעתי לגן שמעתי הרבה "יש לך ממי ללמוד כאן\ את עוד תשתפשפי" וכ'ו..
לא אהבתי את זה כי זה רק הראה לי כמה אני צריכה לא לשאוף לשלמות של גננת כרגע והייתי צריכה יותר להנות מהילדים במקום רק עכשיו...
מרגישים בילדים את לחץ הזה בתוכם בהתבטאויות של קפריזות מוזרות ועייפות לא אופיינית.
פתאום, קצת חבל לי שעכשיו נגמרת השנה..בכל זאת לא עבדתי לטווח הארוך למרות שקרעתי את התחת וסבלתי בחודשיים הראשונים סבל שהיום אין לי מילים לתאר כמה רגשי וטעון הוא היה.
הרי רק השלושה חודשים האלה היו התאקלמות ופתאום גם האגוזים הקשים של הגן נכנעים להתרפקויות עליי ולמרות שלי.
בימים האחרונים היו לי כמה שיעורים חינוכיים מאלפים דרך הילדים האלה, הן באנתרופוסופי והן במעון הפסיכיאטרי.
היום כשהילד העקשן והמרוחק ביותר בגן נכנע בצחוק לדיגדוגים כשאני מצחקקת לו "נמלים נמלים" הרגשתי שהצלחתי לכבוש מקום שבעוד כמה ימים יהיה חסר משמעות.
או בביקור במעון אחרי שעזבתי וחזרתי ושוב עזבתי ושוב חזרתי ושוב עזבתי.. שנשארו רק שלושה ילדים קטנים שלי שזכרו אותי.
מצד אחד קשה לי להחזיק את עצמי מלחבק ולנשק ילד שפעם היה כל הזמן בזרועותיי כי אני כיום זרה בשבילו מצד שני זה שיעור עוצמתי לעצמי.
אמנם אני גננת צעירה אבל אני עובדת בחינוך קרוב לשנתיים.. אני אובססיבית בכל מה שקשור לאוטיזם.
כשהגעתי לגן שמעתי הרבה "יש לך ממי ללמוד כאן\ את עוד תשתפשפי" וכ'ו..
לא אהבתי את זה כי זה רק הראה לי כמה אני צריכה לא לשאוף לשלמות של גננת כרגע והייתי צריכה יותר להנות מהילדים במקום רק עכשיו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה