מי שקורא את הטור האחורי במוסף לשבת של ידיעות ואולי לא יודה בגילטי פלז'ר של קריאת הטור של דנה ספקטור מכיר את מילת הב' שלה:
הבורגנות.
מצד אחד היא מנפנפת בנערה החיפאית שהיתה ששאפה לבהומיינות ולצאת מהתקיעות הפרברית של חיפה.
ומצד שני היא מנפנפת בנערה החיפאית שהיתה שחלמה על האביר על הסוס הלבן שיסחוף אותה לבורגנות אחרת אבל אותה אחת שהיא כבר היתה.
אז כך אחותי התברגנה, הפכה להיות מיס-איז עוד ללא נישואין עם בן זוגה ועברה לגור באיזה שכונה פרברית בחיפה (יש פה מוטיב, וצירוף מקרים).
כדי לוודא שלא טעיתי בשימוש במושג "בורגנות" הלכתי ובדקתי ליתר ביטחון בכל האתרי מילונים האלה, כי כשחושבים על מילה כל כך הרבה מתחילים לפתח תהיות אם זה המושג הנכון.
ואז התחלתי לחשוב שהרי החברה שלנו מורכבת מבורגנים קפיטליסטים, וגם אני בורגנית בשורשי.
אני לא רוצה לחיות "חיים אלטרנטיביים" אני רוצה מה שכל נערה בעלת צרכים נפשיים תלותיים רוצה:
בעל, שקט כלכלי, כלב וחתול ואחר כך כמה ילדים ואם אפשר בבית פרטי.
בדרך כלל סטודנטים הם האנטיתזה לבורגנות עם דיעות רדיקליות ומחשבות מהפכניות, שלקראת סיום הלימודים זה מתחלף מן הסתם באותו וירוס בורגני שחוטף הסטודנט שהתבגר כבר בעוד כמה שנים.
יש לי חברה שמבקשת לא להכניס את עצמה לשום מסגרת בחייה, שהיא רוצה ללמוד מהחיים ולא להכניס את עצמה ל"מוסד המגביל הפרמטרי הזה". ויש בי צד שמאוד מתנגד לזה, אפילו אם אני אנתרופוסופית, שהיא רוצה לחיות מהתרשמויות העולם ומהמוצרים הנגישים שבוא. לא למלא את השכל בידע, כאילו חסר לה את המנגנון חקירה הזה שרוצה להבין למה דברים עובדים בצורה מסוימת, היא מסתפקת בזה שזה עובד לה.
האנטי-כרייסט של הבורגנות עצמה, מאיימת לנפץ כל בטחון שהבורגנות מציעה לה.
אני זוכרת מה אני רציתי לעשות לפני שנתיים, זה היה רעיון של המטפלת שלי באמנות דאז ואהבתי אותו.. כי אז ראיתי בעצמי את הניצוץ של "האמנית" שהיום אני משתמשת בו כ"עוד סיבה למה אנתרופוסופיה" אחרי שהבנתי עוד אז שפסיכולוגית קלינית לא אהיה גם הנמר יחליף חברבורותיו (היא גם אמרה לי שעוד אכתוב ספר..).
רציתי ללמוד עיצוב טקסטיל, זה השתלב לי טוב לרגישות החושית ולאהבה לאופנה ובדים, אבל אז ראיתי בפניה של אמא שלי ובסאבטקסט שלה "איך את רוצה לממן את הבורגניות שתיהיה לך כשתייצרי בדים?!" שזה מעולם לא יקרה.
ועכשיו נזכרתי בזה, חודשיים לפני הלימודים שאני מזכירה לעצמי את כל הדברים שרציתי ללמוד וכנראה לא יקרו כמו עיצוב טקסטיל ולהיות מורה ליוגה בזמני החופשי והטיול להודו שבטח גם יתפדה כי רצתי ללימודים.
כנראה שהפנטזיות הבוהמייניות שלי נגוזות לדחף הבורגני שלי.
למרות שאני לא נראת אחת כזו.
הבורגנות.
מצד אחד היא מנפנפת בנערה החיפאית שהיתה ששאפה לבהומיינות ולצאת מהתקיעות הפרברית של חיפה.
ומצד שני היא מנפנפת בנערה החיפאית שהיתה שחלמה על האביר על הסוס הלבן שיסחוף אותה לבורגנות אחרת אבל אותה אחת שהיא כבר היתה.
אז כך אחותי התברגנה, הפכה להיות מיס-איז עוד ללא נישואין עם בן זוגה ועברה לגור באיזה שכונה פרברית בחיפה (יש פה מוטיב, וצירוף מקרים).
כדי לוודא שלא טעיתי בשימוש במושג "בורגנות" הלכתי ובדקתי ליתר ביטחון בכל האתרי מילונים האלה, כי כשחושבים על מילה כל כך הרבה מתחילים לפתח תהיות אם זה המושג הנכון.
ואז התחלתי לחשוב שהרי החברה שלנו מורכבת מבורגנים קפיטליסטים, וגם אני בורגנית בשורשי.
אני לא רוצה לחיות "חיים אלטרנטיביים" אני רוצה מה שכל נערה בעלת צרכים נפשיים תלותיים רוצה:
בעל, שקט כלכלי, כלב וחתול ואחר כך כמה ילדים ואם אפשר בבית פרטי.
בדרך כלל סטודנטים הם האנטיתזה לבורגנות עם דיעות רדיקליות ומחשבות מהפכניות, שלקראת סיום הלימודים זה מתחלף מן הסתם באותו וירוס בורגני שחוטף הסטודנט שהתבגר כבר בעוד כמה שנים.
יש לי חברה שמבקשת לא להכניס את עצמה לשום מסגרת בחייה, שהיא רוצה ללמוד מהחיים ולא להכניס את עצמה ל"מוסד המגביל הפרמטרי הזה". ויש בי צד שמאוד מתנגד לזה, אפילו אם אני אנתרופוסופית, שהיא רוצה לחיות מהתרשמויות העולם ומהמוצרים הנגישים שבוא. לא למלא את השכל בידע, כאילו חסר לה את המנגנון חקירה הזה שרוצה להבין למה דברים עובדים בצורה מסוימת, היא מסתפקת בזה שזה עובד לה.
האנטי-כרייסט של הבורגנות עצמה, מאיימת לנפץ כל בטחון שהבורגנות מציעה לה.
אני זוכרת מה אני רציתי לעשות לפני שנתיים, זה היה רעיון של המטפלת שלי באמנות דאז ואהבתי אותו.. כי אז ראיתי בעצמי את הניצוץ של "האמנית" שהיום אני משתמשת בו כ"עוד סיבה למה אנתרופוסופיה" אחרי שהבנתי עוד אז שפסיכולוגית קלינית לא אהיה גם הנמר יחליף חברבורותיו (היא גם אמרה לי שעוד אכתוב ספר..).
רציתי ללמוד עיצוב טקסטיל, זה השתלב לי טוב לרגישות החושית ולאהבה לאופנה ובדים, אבל אז ראיתי בפניה של אמא שלי ובסאבטקסט שלה "איך את רוצה לממן את הבורגניות שתיהיה לך כשתייצרי בדים?!" שזה מעולם לא יקרה.
ועכשיו נזכרתי בזה, חודשיים לפני הלימודים שאני מזכירה לעצמי את כל הדברים שרציתי ללמוד וכנראה לא יקרו כמו עיצוב טקסטיל ולהיות מורה ליוגה בזמני החופשי והטיול להודו שבטח גם יתפדה כי רצתי ללימודים.
כנראה שהפנטזיות הבוהמייניות שלי נגוזות לדחף הבורגני שלי.
למרות שאני לא נראת אחת כזו.
