עד מתי נתמסר אחד לשני?

אנחנו אוהבים את הדברים שאנחנו עושים אחד לשני ואוהבים את הדברים שאנחנו מקבלים אחד את השני.

טליה אמרה לא להכנס למקום שיש בו מחסור, אבל למה שיפריע לי להמשיך לחבק אותך בלי סוף?

נזכרתי איך אני מלטפת לך את הבטן מאחור וצחקתי בלי סוף, כאילו זה המחשבה המשיכה לנחם אותי עוד. 

אבל אני מפחדת, ואני מפחדת לומר או לספר לך שאני מפחדת.

מפחדת שלא אתאהב, מפחדת שאולי אתה לא תתאהב למרות שככה זה בחיים.

זה מרגיש כל כך טוב עכשיו, שהכל מאוד בסדר ונעים.

סיפרתי לך על הדבר היפה ששמעתי את דוד גרוסמן אומר לאילנה דיין, אתה לא יודע שחיפשתי את זה אבל הינה הציטוט שציטטתי:

"החרדות שהימין ניזון מהן הן מאוד מוכרות לי, אני צריך מאמץ לא קטן להתגבר עליהן, כדי לא להתמכר אליהן.

יש משהו מפתה בפחד. נורא קל לתת לפחד להנהיג אותנו ולהשפיע על על השקפת חיינו.

אני לא רוצה להיות שם".

אני יודעת שזה ימצא חן בעיניך. 

זה יהיה עוד סוד 

ביקשת ממני שאתן לך להיות הגבר לידי, ושאתן לעצמי להיות זקוקה לך.
אמרת שאני לובשת על עצמי מעין שריון של חוסר נזקקות כדי שלא אפגע.
אני מתעקשת בכוח לא לעשות רומנטיזציה מהקשר הזה אבל זה קשה כשאתה אופף אותי בקיטש.
אתה מספר לי סיפור, אתה שר לי את השיר האהוב עליי ביותר, אתה קורא לי יפה ומתוקה ותמיד יוצא מהאוטו לחבק אותי.
ואני כ"כ אוהבת את זה, שאתה יוצא מהאוטו בשביל לחבק אותי המון זמן.
אתה אומר לי מילים כמו "מקבל, מוקסם, סומך, מאמין, מכיל".
אתמול ששכבנו במיטה כי כבר כאב לי יותר מידי חיבקת אותי וזה היה כל כך יפה, שהיה צריך לצלם את זה.
אני סורגת לך קלמר, ורוקמת מילים. וזה הסוד שלי. אתה לא יודע מה אני חושבת ומרגישה.
נראה לי שגם אני לא

יום אחד..

הקראת לי את הסיפור שהכי הצחיק אותי כילדה.
לא יכולתי להפסיק לחייך ולהתחכך בזרועך.
אתה מחבק אותי כל הזמן ומזכיר לי שאתה כאן.
וזה רק הדייט השני.
אתה לוקח לתשומת לבך כל דבר שאני אוהבת ועונה לי כל כך יפה לבקשות.
אתה עושה חיקויים קטנים שמצחיקים אותי, ומצידי תעשה אותם שוב ושוב ואמשיך לצחוק.
אתה אוהב את המגע שלי כמו שאני אוהבת את שלך.
וזה בסך הכל אחרי הדייט השני.