1.
לפני כמה ימים ישבתי עם חברה מהלימודים לחטוף איזה קפה מהיר בין שיעורים וניהלנו "שיחת יוגה".
שתינו הסכמנו שאין כמו אשטנגה. והיא סיפרה לי דבר מעניין שרץ בלופ במוח.
היא סיפרה שכשביקרה בהודו היא תירגלה האטה יוגה שזה סוג מאוד איטי ואינטנסיבי, שוהים בתנוחה מסוימת לאורך זמן מרפים ונחים ועוברים לבאה.
מי שמתרגל יוגה יודע כמה שזה קשה לשהות בתנוחה ולדמיין שקיים תרגול שמהותו היא שהייה בקושי מעוררת תעוקה.
ואז היא אמרה לי שהמורה שלה אמרה לה שהפתרון הכי טוב כשאת נמצאת בתנוחה קשה ששורף לך ואת רועדת בתוך הסטטיות היא פשוט לא לחשוב על זה. ולא רק זה, שברגע שניצב את המחשבה שלנו על דבר אחד גם הגוף יפסיק לרעוד.
כמו שהמחשבות לא יציבות הן מוציאות אותנו מאיזון פיזי, ובתירגול עלינו להחזיק את חוט המחשבה כמו את שרירי הבטן והמולה באנדה.
2. בסוף השנה בדוד ילין על כל סטונדט (מהוולדורף) היה צריך לכתוב חיבור על בן כיתה אחר בסטייל "הגמד" (אף אחד לא יודע מי מביא לו). מישהי כתבה עליי דימוי של סירה שעוגנת בין חופים.
כי אני לא מתבייתת. כי ב4 שנים האחרונות אני נעה בין עבודות לערים ללימודים. אז מהפלא שהיא תדמה אותי לסירה. ואת האמת לא רציתי לשמוע את זה. העדפתי שידביקו לי את הדימויים הרגילים כמו הצדפה, הענן או החתול מאשר הסירה.
3. ובהקשר המעברים, הבדידות היא חלק גדול מחיי. תופעת לוואי מוכרת וידועה.
הצרחה המעצבנת הזאת בראש בלימודים "איךךך אני שוב בודדה?!".
ואז ראיתי תוכנית על אונג סן סו צ'י, ששנים הייתה במעצר בית בארצה בורמה רחוקה מבעלה וילדיה.
כשהמראיינת שאלה אותה איך היא מצליחה לחיות בכזו בדידות, היא ענתה שהבדידות היא בחירה.
והיא בחרה שלא.
4. ראיתי היום זוג שהבחור היה בחולצת תנועה אוחז ביד של בחורה. נזכרתי שגם אני הייתי בקשר הנאיבי הזה.
לרגע נזכרתי כמה גאה הייתי בנו, כמה שזה היה קסום בעיני אז. נזכרתי שזו היתה הפעם האחרונה שאהבתי. הוא קרא לי אהבת נעוריי ואני קראתי לו בן זוגי.
לפני כמה ימים ישבתי עם חברה מהלימודים לחטוף איזה קפה מהיר בין שיעורים וניהלנו "שיחת יוגה".
שתינו הסכמנו שאין כמו אשטנגה. והיא סיפרה לי דבר מעניין שרץ בלופ במוח.
היא סיפרה שכשביקרה בהודו היא תירגלה האטה יוגה שזה סוג מאוד איטי ואינטנסיבי, שוהים בתנוחה מסוימת לאורך זמן מרפים ונחים ועוברים לבאה.
מי שמתרגל יוגה יודע כמה שזה קשה לשהות בתנוחה ולדמיין שקיים תרגול שמהותו היא שהייה בקושי מעוררת תעוקה.
ואז היא אמרה לי שהמורה שלה אמרה לה שהפתרון הכי טוב כשאת נמצאת בתנוחה קשה ששורף לך ואת רועדת בתוך הסטטיות היא פשוט לא לחשוב על זה. ולא רק זה, שברגע שניצב את המחשבה שלנו על דבר אחד גם הגוף יפסיק לרעוד.
כמו שהמחשבות לא יציבות הן מוציאות אותנו מאיזון פיזי, ובתירגול עלינו להחזיק את חוט המחשבה כמו את שרירי הבטן והמולה באנדה.
2. בסוף השנה בדוד ילין על כל סטונדט (מהוולדורף) היה צריך לכתוב חיבור על בן כיתה אחר בסטייל "הגמד" (אף אחד לא יודע מי מביא לו). מישהי כתבה עליי דימוי של סירה שעוגנת בין חופים.
כי אני לא מתבייתת. כי ב4 שנים האחרונות אני נעה בין עבודות לערים ללימודים. אז מהפלא שהיא תדמה אותי לסירה. ואת האמת לא רציתי לשמוע את זה. העדפתי שידביקו לי את הדימויים הרגילים כמו הצדפה, הענן או החתול מאשר הסירה.
3. ובהקשר המעברים, הבדידות היא חלק גדול מחיי. תופעת לוואי מוכרת וידועה.
הצרחה המעצבנת הזאת בראש בלימודים "איךךך אני שוב בודדה?!".
ואז ראיתי תוכנית על אונג סן סו צ'י, ששנים הייתה במעצר בית בארצה בורמה רחוקה מבעלה וילדיה.
כשהמראיינת שאלה אותה איך היא מצליחה לחיות בכזו בדידות, היא ענתה שהבדידות היא בחירה.
והיא בחרה שלא.
4. ראיתי היום זוג שהבחור היה בחולצת תנועה אוחז ביד של בחורה. נזכרתי שגם אני הייתי בקשר הנאיבי הזה.
לרגע נזכרתי כמה גאה הייתי בנו, כמה שזה היה קסום בעיני אז. נזכרתי שזו היתה הפעם האחרונה שאהבתי. הוא קרא לי אהבת נעוריי ואני קראתי לו בן זוגי.
