מגיל 15 אמא לא מסכימה להכניס הביתה משקל, באישפוז היא זרקה את כל סרטי המדידה שהיו לי- מה שמקשה מאוד על הסריגה שלי כשאני צריכה למדוד דברים.
אבל במכון כושר יש משקל. וגם לאחותי שחזרה עכשיו הביתה.
וכמו בחיים האמיתיים בהם אחותי גורמת לי להרגיש רע ובמכון אני מרגישה די טוב, ככה גם המשקלים מראים שני מספרים שהאחד (במשקל של אחותי) גורם לי לחשוב שהשמנתי והשני (במכון) שגורם לי לחשוב שרזיתי.
וזה מצחיק, כי מזה בסך הכל משקל? סימן לצפיפות החומר שלי, או היחס הגרוויטציוני שלי לאדמה.
אז אני שואלת איזה חברה מתחנפת מהלימודים אם רזיתי כאילו שהיא באמת שמה לב, והיא משכנעת אותי להאמין בפנטזיות שלי, כי מה אכפת לה לגרום לי לחבב אותה קצת יותר?
ומה שאני עושה לעצמי הוא עוד יותר שטות כי ככל שאני לוחצת לעצמי בראש "תאכלי בריא, פחות פחמימות, מספיק לחם, להתאמן להתאמן להתאמן" אני עוד יותר דוחפת את עצמי לקרייבינגים של דברים טפשיים לחלוטין ולא מרזים בעליל.
ואני מטרידה את עצמי "אולי אני לפני מחזור? אולי זה הגלולות? אולי לא אכלתי מספיק היום? אולי זה העייפות" מחפשת תשובות כדי לנחם על המצוקה הרגעית שלי.
כי בתוך תוכי קיים איזה אישיו עם שלמות הגוף. שהכל יהיה בסדר ובמקום וארוז היטב.
בגלל זה אולי קשה לי עם פיסחים וגדמים.
כשאני אומרת קשה אני מתכוונת למגעיל.
אני צריכה להגיד לעצמי כשאני רואה אחד להפסיק להסתכל באופן אקטיבי כי אני נגעלת וזה לא מנומס להגעל מבנאדם.
אותה הסיבה שלא חתמתי על א"די.
תפיסת האדם השלם המעוותת שלי
אבל במכון כושר יש משקל. וגם לאחותי שחזרה עכשיו הביתה.
וכמו בחיים האמיתיים בהם אחותי גורמת לי להרגיש רע ובמכון אני מרגישה די טוב, ככה גם המשקלים מראים שני מספרים שהאחד (במשקל של אחותי) גורם לי לחשוב שהשמנתי והשני (במכון) שגורם לי לחשוב שרזיתי.
וזה מצחיק, כי מזה בסך הכל משקל? סימן לצפיפות החומר שלי, או היחס הגרוויטציוני שלי לאדמה.
אז אני שואלת איזה חברה מתחנפת מהלימודים אם רזיתי כאילו שהיא באמת שמה לב, והיא משכנעת אותי להאמין בפנטזיות שלי, כי מה אכפת לה לגרום לי לחבב אותה קצת יותר?
ומה שאני עושה לעצמי הוא עוד יותר שטות כי ככל שאני לוחצת לעצמי בראש "תאכלי בריא, פחות פחמימות, מספיק לחם, להתאמן להתאמן להתאמן" אני עוד יותר דוחפת את עצמי לקרייבינגים של דברים טפשיים לחלוטין ולא מרזים בעליל.
ואני מטרידה את עצמי "אולי אני לפני מחזור? אולי זה הגלולות? אולי לא אכלתי מספיק היום? אולי זה העייפות" מחפשת תשובות כדי לנחם על המצוקה הרגעית שלי.
כי בתוך תוכי קיים איזה אישיו עם שלמות הגוף. שהכל יהיה בסדר ובמקום וארוז היטב.
בגלל זה אולי קשה לי עם פיסחים וגדמים.
כשאני אומרת קשה אני מתכוונת למגעיל.
אני צריכה להגיד לעצמי כשאני רואה אחד להפסיק להסתכל באופן אקטיבי כי אני נגעלת וזה לא מנומס להגעל מבנאדם.
אותה הסיבה שלא חתמתי על א"די.
תפיסת האדם השלם המעוותת שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה