צפיתי באיזה סרט דוקומנטרי (אני מתחילה ככה הרבה שיחות) שעשתה איזה מישהי על נשים ומיניות בכל מיני תרבותיות.
היא קראה לה "אישה חופשיה", שם אירוני במקצת.
משום שהאישה המערבית הזו שהולכת לבחון כיצד העולם הפטריארכלי שולט ומדכא את הנשים באמצעות מיניות עצורה ומודחת. היא מתנהגת כאילו היא נולדה על הצד המואר של המיניות משום שהיא פתוחה ומשוחררת איתה.
אבל ככל שצפיתי בתכניות (משום שזו סדרה) ככה ראיתי שהיא- היא הכבולה למיניות של עצמה.
היא מאשימה שאת הצורך למרוד היא יצרה כדי להתגבר על הדיכוי של סבתא ואמה כשם (!!) שהמסורת של הנשים באפריקה לעבור מילת דגדגן, הסרת השפתיים הפנימיות של הנרתיק ותפירתו כולו. לא פחות ולא יותר אותו המשקל!
ולא רק זה, היא טענה שהיא עברה ניצול מיני בגיל 13, שזה נורא דומה לסיטואציה של אותה אישה שנרתיקה התפור נפרם בכוח ע"י איבר מינו של בעלה לשידוך, שלא עוצר לחשוב על כל הרקמות המשחטות של אשתו הטרייה שצורחת מכאב.
כי הרי.. כולנו צורחות מכאב לא? היא צרחה, הן צרחו. הסבתא והאימא שלה, הסבתא והאימא שלהן.
העולם המערבי חושב שהוא כזה מוצלח כי הוא מחזיק בזכויות האישה ושחרורה, אבל בעצם אם נעמיק מחשבה לכל שאר המגזר הנשי המדוכא יש את החופש. הוא מושתת על מסורת וערכים ועקרונות, הנשים המדוכאות האלה אומנם סובלות תחת הדיכוי הזה אבל יש להן לפחות מערכת מוסרית לבסס את הבחירות שלהן. העולם המערבי "החופשי" חושב שהוא שולט בחייו, שבעצם המיניות והדחפים שולטים בו. אין לנו ערכים בסיסים, אין לנו מערכת מוסר ובטח שלא עקרונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה