רשימות

1.
ימים ללא תשובה:
אומרים שבעדות המזרח כבר עכשיו מתחילים לכפר על העוונות, מתחילים בתפילה לקראת עשרת ימי התשובה.
ולי אין תשובה.
יש לי הרבה שאלות.
והרבה משאלות לב כמוסות, ומעט מאוד הגשמה.
ממתי אמורים להתחיל את ההגשמה העצמית?
האם כדי להגיע להגשמה עצמית צריך ללכת בכיוון ההפוך ממנה? כדי שתתגלה כדחף בלתי נשלט של הנפש?
האם קודם צריך להחליט החלטות שכלתניות ואז לבצע היפוך?
האם זו קארמה? התוצאה של מעשים.
השנה למדנו באנתרופוסופיה מהי משאלה.
פתאום אני מבינה.
האם משאלה נגזרת מלשון שאלה? ש.א.ל.
נשמע ששטיינר שואל מה היא משאלה אמיתית: האם המשאלה היא אגוצנטרית ("הלוואי ויהיה לי כסף") או אגואיסטית ("אני רוצה שמישהו יאהב אותי") או אלטרואיסטית ("הלוואי שיצליח במה שירצה").
האם המשאלה שלי היא ארצית מידי?
איפה אני עומדת במסע להגשמה? בדרך לאן?
האם אני רוצה להיות פה או שם? האם אצליח להגשים את עצמי לפי הפנטזיה שלי או שאני צריכה להתמסר למציאות הקשה של הבינוניות.
האם יש טעם להמשיך בוולדורף? או לדחוף את עצמי להצליח להתקבל שנה הבאה לריפוי בעיסוק?
כרגע הדבר היחידי שבא לי זה לטוס להודו ולתרגל 3 חודשים יוגה בלי סוף. האם זו תיהיה ההגשמה שלי?

2. האם אני חיה כרגע במוד של התמסרות או שאני מרמה את עצמי?