סוף לקיץ

רזולוציית קיץ רחבה:
שמיים תכלת
קרינת שמש שצורבת בעור
אגלי זיעה במצח
שתי מקלחות ביום
שיזוף של גופייה
מכנסיים קצרים חושפים סימני מתיחה בפנים הירך
מחשבות נתעבות על לבישת ג'ינס ארוך.
שדות של חמניות קמולות כשדה שרוף ומכוער.
ואילו שדות כותנה ירוקים מוריקים בפרחים צהובים כחמאה.
הנפש שלנו כרגע עם העולם כולו, מסתנוורת מהאור
ואז בום, משהו נחת על הנפש וקירקע אותה חזרה כאילו היה זה אמצע החורף.
שום דעיכה והתכנסות פנימה לסתיו, הסתיו התחיל אצלי בנפש לפני נשירת העלים.
ואילו הקיץ עדיין בחוץ בשיא תפארתו
אמנם תיכף ספטמבר
אבל מבחינתי נגמר הקיץ, אפשר ללבוש כבר איזה סוודר בבקשה?

רשימות

1.
ימים ללא תשובה:
אומרים שבעדות המזרח כבר עכשיו מתחילים לכפר על העוונות, מתחילים בתפילה לקראת עשרת ימי התשובה.
ולי אין תשובה.
יש לי הרבה שאלות.
והרבה משאלות לב כמוסות, ומעט מאוד הגשמה.
ממתי אמורים להתחיל את ההגשמה העצמית?
האם כדי להגיע להגשמה עצמית צריך ללכת בכיוון ההפוך ממנה? כדי שתתגלה כדחף בלתי נשלט של הנפש?
האם קודם צריך להחליט החלטות שכלתניות ואז לבצע היפוך?
האם זו קארמה? התוצאה של מעשים.
השנה למדנו באנתרופוסופיה מהי משאלה.
פתאום אני מבינה.
האם משאלה נגזרת מלשון שאלה? ש.א.ל.
נשמע ששטיינר שואל מה היא משאלה אמיתית: האם המשאלה היא אגוצנטרית ("הלוואי ויהיה לי כסף") או אגואיסטית ("אני רוצה שמישהו יאהב אותי") או אלטרואיסטית ("הלוואי שיצליח במה שירצה").
האם המשאלה שלי היא ארצית מידי?
איפה אני עומדת במסע להגשמה? בדרך לאן?
האם אני רוצה להיות פה או שם? האם אצליח להגשים את עצמי לפי הפנטזיה שלי או שאני צריכה להתמסר למציאות הקשה של הבינוניות.
האם יש טעם להמשיך בוולדורף? או לדחוף את עצמי להצליח להתקבל שנה הבאה לריפוי בעיסוק?
כרגע הדבר היחידי שבא לי זה לטוס להודו ולתרגל 3 חודשים יוגה בלי סוף. האם זו תיהיה ההגשמה שלי?

2. האם אני חיה כרגע במוד של התמסרות או שאני מרמה את עצמי?