אולי לפעמים

אולי לפעמים כבר עדיף להיות לבד
אולי לפעמים זה לא הסתיו וזה לא ענן וזה גם לא הרוח המילל
ואולי גם אם אני ציניקנית זה בכל זאת צובט בלב.

אביב בירושלים.
אולי זה היה האביב הצבעוני ביותר שחוויתי, העולם כולו שצף צבעים בהירים, זוהרים, מרשימים.
אשכולות שנהב של פרחים פרפרניים בכניסה לבית, בכל מקום ורדים מצוייצים מקסימים והעלים הבהירים שכיסו עד כה ענפים ערומים.
ריח ההדרים שאפף את האוויר שבוע שעבר היה הדבר הראשון שהרגשתי.
הייתי במקום של התבוננות בטבע כאחד איתה..
מספיק היה לי להתבונן כדי להיות שם. אולי דווקא דרך ההתבוננות אנחנו יותר אקטיבים בעשייה מאשר בלגעת ולחוות את הצומח דרך החושים, דרך העבודה של האדמה.. אולי הצורך שלי להתפעל חזק יותר מהצורך שלי לשלוט ולהנות ממה שכבר יש.
הכל זהר.
כל מה שקמל מסמל כסנונית את הקיץ.
בקיץ הנפש יוצאת החוצה אל האור.. המחשבות קמלות ואין מלנכוליה כמו של החורף.
עוד מעט העולם כולו יהיה בחוץ, הירוק שוב יעלם והפרחים יתייבשו.