fare trade

זה הולך להיות פוסט זועם.
אנשים רעים תמיד יהיו בעולם, אנשים רעים עם כוח.
אנשים רעים שייצרו מוצרים בתנאי העסקה מחפירים במדינות עולם שלישי יגבו מחיר כפליים ממחיר העלות אם לא משולש ויתרצו זאת על שם "המותג", ממש יוקרה.
המחאה החברתית מוצדקת, בהחלט, כל פרשן "נואו-אול" אמר את זה בכל מהדורת חדשות עגומה. אנחנו באמת רוצים תנאי מחייה נמוכים יותר ובצדק, כי הציבור הבין איזה אהבל הוא- מישהו גוזר קופון על שם המוצר.
למה שימכרו מזון במחיר עלות? מי ירוויח מזה? האוכלוסיות החלשות ובעצם כל בנאדם אחר שלא הבין איך הוא קם בבוקר עם אוברדראפט אחרי שאולי עשור הוא לא נפש באילת או משהו כזה.
איך דוחים את עידן השפע בזמן שפל כלכלי? איך אפשר? כשיש ערוצים שלמים רק על בישול ולייף סטייל.

הייתי היום בעזריאלי, אני לא אכחיש שאני בנאדם שלא אומר לא לקניון. ואני גם לא נאיבית בנוגע לתעשיית האופנה, כן כן אני בחורה מעודכנת אופנתית לא רק מהכי איט, אלא גם מה מתגלגל שם כלכלית.
תמיד הייתי קוראת את התווית של הבגד וכל התוויות אמרו אותו הדבר "מייד אין צ'יינה\אינדיה".
מאוד מעודד.
למה חברה ישראלית (קסטרו, פורס או רנואר שהן כן ישראליות אסליות) מתעקשות לייצר בגדים באיכות שאפשר להשוות לסטייק שבושל על יתר המידה- לא אכיל, לא איכותי ולא משאיר זכרון מתוק של חטא.
ככה היא האיכות של חברות אופנה ישראליות שמייצרות בגדים בסיטונאות ומכריחות אותנו לשלם על חרא איכות.
למה לייצר בגד לא נושם, מתכווץ, דוהה בתפירה רשלנית מפוליאסטר אם אפשר לייצר מכותנה??
ומה לגבי הפיקוח התעבורתי? מי בודק שבמפעל הזה לא עובדים בסווט שופ או ילדים שנשלחו מהבית לעבוד בסתר במפעל?
חברות כמו זארה, שידועות בתאגדיותן המטורפת ידועות במחנות העבודה שלהן.
אבל איך נדע איזה עוד? פשוט נחכה שתצוץ עוד פטרייה בגשם של האשמות? עד מתי מנגו ואייצ'אנדאם וכל החברות שמייצרות במדינות כמו הודו,טורקיה,קמבודיה, בנגלדש, סין- ואלה רק מדינות שאני זוכרת שקראתי מהתוויות בארון שלי- יחשפו בניצול שלהן?
 ומתי הקונה הממוצעת תתעורר ותגלה שבמקום סוודר היא קונה עבדות?

הורות

בשלהי ערב מנומנם אחד, אחד מיני מועטים שאחותי חוזרת הביתה מחיפה ישבנו יחד עם אמא שלנו וצפינו בטלויזיה (יש לומר גם בבטלה). אחותי החלה בשיחה על אמא של חברה שלה שאפילו שהיא לא גרה בארץ מצליחה להעביר עליה ביקורת על דברים שוליים כמו על הסנדלים שחושפים את הזרת הקצרה או שהשמלה עושה לה שוקיים שמנים.
הדבר המדהים במה שאחותי ניסתה להעביר זה שהחברה שלה לא יצאה בהכרח חסרת ביטחון או בעלת דימוי עצמי מעוות ולהיפך היא בחורה שבטוחה בעצמה ומבליגה על ה"נסטיות" של אמא שלה.
מכאן התפתח דיון מעמיק על השאלה "האם הורה צריך להגיד לילד שלו שהוא יפה?"
אמא שלי שאלה את אחותי מה היא מרגישה לגבי זה ואחותי אמרה שהיא לא חושבת שהיא הכי יפה אבל גם לא מכוערת.
עלה הדיון האם הורה צריך לומר לילדיו כמה הם יפים.
אמא שלי התעקשה שזה לא חשוב לילד אם הוא יפה או לא אלא ההדגשה שההורים שלו יאהבו אותו איך שהוא ויחזקו את החוזקות הטבעיות שלו.
אני הרגשתי שצריך לומר לילד כמה הוא יפה כי הוא לא עושה את ההפרדה בין הבפנים לבחוץ ומבחינתו כשאומרים לו כמה שהוא יפה הוא מרגיש שהוא יפה גם פנימית.
הכל זה שאלה כיצד מחזקים בטחון עצמי לילד.
גם אני מאמינה שכל הילדים יפים, לא משנה מה הגנטיקה של ההורים שלהם הורישה להם, ילד הוא ישות יפה רק בגלל שהם בעלי מוטיבים עגולים מושלמים.
לאחר מספר ימים שוב נפתח הדיון ביני לבין אמא שלי "כל ההורים חושבים שהילדים שלהם יפים".
היא אומרת שלא.
הזדעזעתי. יש הורים שחושבים שהילד שלהם הוא לא יפה וחמוד?! מה פתאום!!
האם אהבת ילד היא לא אהבה ללא תנאים?