יום שני, 25 ביולי 2011

שדים פיקטיביים

אלה הם בסך הכל שדים פיקטיביים
כמו כאב בטן פסיכוסומטי.
הנפש כואבת אבל הגוף תקין שיוצר כאבי פנטום.
אז כך גם החרדות והדאגות העמוקות יותר יוצרות האשמות כוזבות וכאבי לב לא אמיתיים. הכל כדי למצוא מזור לפחד האמיתי.
אז הפחד האמיתי הוא הפחד המשתק, אבל אני ממזמן כבר נעה בתוך הפחד הזה.
התנועה בתוך הפחד הזה היא כמו התיאור של שטיינר לרוח של הילד בשלבי ההתפתחות, כאילו מאה מעלות בפנים והרוח עוד לא מצאה את הקלתה. אז זה תחושת כבשן פנימי שלא פעם התחלתי לחשוד אולי אני מאנית דיפרסית עם כל התנודות האלה של האש החמה והקרה הזאת.
חבר רחוק שלי החליף את השם משפחה שלו ממגור- פחד למזור- הקלה בכאב, אני חושבת שזה הדבר הכי קרוב לתרתי משמע שיכול להיות לבן אדם בחיים..ממש לתפוס את זה בשתי ידיו ולהגיד "כאן יהיה השינוי, פה תיהיה האנדרטה".
אחרי יום ארוך מידי, וחם מידי בעבודה ונסיונות השתלטות על אש הזעם שגואה בי כלפי הילדים וכלפיי האנשים האגוצנטריים שאנחנו מוכרחים!! לפגוש בחיים כי אחרת לא יהיה מה להגיד לנו חוץ מ"מה לעשות שיש אנשים כאלה"
(כמו בעלי בית יקרנים שרוצים להשכיר לי דירה מוזנחת במחיר כמעט כפול מערכה ומנתקים לי בפרצוף)
אז אני נרעדת קלות, נכנסת לפאניקת "איפה לעזאזל אגור עוד חודש וחצי?!" וממציאה לי שדים אחרים כדי לשכוח מהנושא הבוער.
ובנתיים עדיין אין לי בית

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה