מוח רך בתוך אריזה קשה

השבוע שמעתי ידיעה קשה במיוחד- ילד שנחשף לטלויזיה מתחת לגיל שנתיים יפתח באופן ודאי הפרעות קשב וריכוז.
אני לא מכירה הורים בני ימינו, וגם אם כן זו שאלה שלא שואלים "האם את מקלקלת את בניך??" מה שבתוך שקיבלתי פיק ברכיים. מה זה אומר? מה זה אומר על דור העתיד? אומרים שאנחנו דור הפרוזק, דור מתחתינו הוא דור הרטלין אז.. מה יהיה הדור הבא? איזה עוד תרופות נוירולוגיות ידחפו לנו?
ואם לא אגדל ככה את הילד שלי, אז מה.. הוא יהיה הילד היחידי בכיתה שאין לו הפרעות קשב וריכוז?
מלחיץ... בעצם אנחנו מפתחים דור חסר שקט שסובל מאובר סטימולציה.
בכלל.. חברה שלי הכירה מישהו ברכבת, חמוד חתיך.. עשתה את הצעד ונתנה לו את המספר..
שמעתי סיפורים שפעם היו מתקשרים כשמקבלים מספר.. מדברים וכאלה.
הוא שלח אסמס. עם השם שלו באנגלית. בשביל הפייסבוק.
איזה עולם..

בכלל.. אני כמו חרק לאור כשאני רואה צג טלויזיה.
וכשאני רואה תוכניות בכלל אני נכנסת לזה.
כשראיתי וויל וגרייס הייתי משוכנעת שאני צריכה חבר הומו.
כשראיתי אווטר הייתי בטוחה שאני מתחילה ללמוד טאי צ'י.
כשראיתי סקס אנד דה סיטי הייתי משוכנעת שיש לנו את אותם הבעיות..
אפילו כשאני רואה הארכיאולוג העירום אני משוכנעת שאני מינימום חוקרת דתות.
אני פתי מאמין

שדים פיקטיביים

אלה הם בסך הכל שדים פיקטיביים
כמו כאב בטן פסיכוסומטי.
הנפש כואבת אבל הגוף תקין שיוצר כאבי פנטום.
אז כך גם החרדות והדאגות העמוקות יותר יוצרות האשמות כוזבות וכאבי לב לא אמיתיים. הכל כדי למצוא מזור לפחד האמיתי.
אז הפחד האמיתי הוא הפחד המשתק, אבל אני ממזמן כבר נעה בתוך הפחד הזה.
התנועה בתוך הפחד הזה היא כמו התיאור של שטיינר לרוח של הילד בשלבי ההתפתחות, כאילו מאה מעלות בפנים והרוח עוד לא מצאה את הקלתה. אז זה תחושת כבשן פנימי שלא פעם התחלתי לחשוד אולי אני מאנית דיפרסית עם כל התנודות האלה של האש החמה והקרה הזאת.
חבר רחוק שלי החליף את השם משפחה שלו ממגור- פחד למזור- הקלה בכאב, אני חושבת שזה הדבר הכי קרוב לתרתי משמע שיכול להיות לבן אדם בחיים..ממש לתפוס את זה בשתי ידיו ולהגיד "כאן יהיה השינוי, פה תיהיה האנדרטה".
אחרי יום ארוך מידי, וחם מידי בעבודה ונסיונות השתלטות על אש הזעם שגואה בי כלפי הילדים וכלפיי האנשים האגוצנטריים שאנחנו מוכרחים!! לפגוש בחיים כי אחרת לא יהיה מה להגיד לנו חוץ מ"מה לעשות שיש אנשים כאלה"
(כמו בעלי בית יקרנים שרוצים להשכיר לי דירה מוזנחת במחיר כמעט כפול מערכה ומנתקים לי בפרצוף)
אז אני נרעדת קלות, נכנסת לפאניקת "איפה לעזאזל אגור עוד חודש וחצי?!" וממציאה לי שדים אחרים כדי לשכוח מהנושא הבוער.
ובנתיים עדיין אין לי בית

הטבולה ראסה

מתחילה מחדש. בלוג חדש.
בקרוב חדר חדש בעיר "חדשה"-ישנה
לימודים חדשים עם אנשים חדשים.
צריך נקודת פתיחה חדשה, כי נמאס ממה שנראה הנוכחי.

רוצה להתחיל את הכל מחדש, להיפטר מהמשקעים.
כשלמדתי ביוגרפיה עשיתי הרבה "ריברסינג" מודעים.. נזכרתי בעצמי בעבר ונזכרתי בעברי, הדבר הכי נכון כדי להמשיך הלאה זה להתנקות ולהתחדש.
לא נולדנו טבולה ראסה ואין לנו אפשרות באמצע החיים למחוק את הכל אבל באנושיות שלנו יש לנו אפשרות להעמיד פנים שכן.
הגיע הזמן ל2.0. ללכת לקוסם מארץ עוץ ולקבל לב חדש, שכל חדש, אומץ חדש ובית חדש.
בקרוב..