למה הלב שלי מקלקל
אני נמשכת אל גבר שהוא לא בן הזוג שלי
אני פוגשת אותו כל יום, הוא מצחיק אותי ומתעניין בשלומי
הוא מעניין ונרגן ומרגש. הוא קרוב ומאוד רחוק.
הבן זוג הוא הכל, הבת שלי עוד יותר הכל
הבית הוא הכל
ועדיין המגע של האחר מסקרן אותי. איך הוא נוגע? איך הוא טועם? איך ילטף? איך הוא מריח? האם מדבר ברכות כשיש אינטימיות? האם מנשק בצוואר כאומר שלום? האם אעביר יד בשיעור כשאביא בעיניו? אני מרשה לעצמי לפנטז ובלילה הסוגיות באות לי בחלום. חציית הסף ומעבר, זה אף פעם לא ברור ושלם. בן הזוג שלי בנה לנו בית, אני הבאתי לנו תינוקת ועכשיו אנחנו מקיימים את שתי המערכות האלה.
אני כולאת את ארבעתנו בסיטואציה הזו. חמוצה מההחמצה שנכפת עליי אבל מפחדת מלחצות קוים. לפעמים אני מרגישה צמאה לו, שיביט בי ואדע שאני גם קיימת בעיניו.
איך אצא מזה, בלי לפגוע ובלי לפרק. כשאני מזדיינת עם בן הזוג לרגע הוא עובר במחשבותי, מעניין אם הוא מריח אחרת? מעניין אם הוא נוגע אחרת. מעניין איך מחבק.
