את אלה שלא רוצים להשתנות אבל מצפים שאשתנה בעצמי.
הכועסים, עליי.
אלו ללא יכולת ביקורת עצמית.
אני תמיד מגיעה לנקודה בקשר שאני לא מאמינה כמה יוזלס אני.
ואז הקשר נגמר. ופתאום, וואו כל הדברים שאני מסוגלת לעשות.
מסתבר שיש בי משהו שממש אחלה. ואני יכולה כאילו, ממש לתפקד.
אני אוהבת מאוד את החבר שלי
הכי אוהבת מכל חבר שהיה
לרגע אחד חשבתי
שאם אותו אני אוהבת ככה
יכול להיות שמעולם בכלל לא אהבתי.
אבל הוא לא שונה מהקודם,
הוא לא אוהב את מי שאני
הוא רק נהנה מהיתרונות של מי שאני
הוא זוכה להיות נאהב, מחובק, מקורקר
כי כחברה אני מזה פיין. אין לי קנאה, ודביקות.
אני לא צריכה הרבה ויחסית יש לי סבלנות.
אני יודעת
שאם אגיד
אנחנו צריכים לעבוד על זה
הוא יגיד לא
ואם אגיד אז צריך להפרד הוא יגיד טוב
