קאמבק

חזרתי לתרגל יוגה
אחרי שנתיים הפסקה
אז אני מתאמצת יותר
מחפה על הנוקשות והריפיון של שנתיים של הזנחה
אני מטפטפת זיעה
אני טועמת אותה בפה
היא זולגת לי אל הגבות והעיניים
טיפות עפות לי אל המזרון ואני מרטיבה לעצמי את הטייץ כשהפנים שלי קרובות
אני מזיעה יותר מכל אחת בחדר
השרירים כל הזמן תפוסים
אבל הם כמו מתחננים לעוד
הם מגרדים בצורה כזו שאי אפשר להסביר
אבל גם אני מוצפת בושה
זו לא אני
זה לא הגוף שלי
אני מתרגלת ואני מדמיינת את עצמי בתוך הסטודיו
שנתיים קודם
10 קילו פחות
מבטים מלאי קנאה בי
איך היא מצליחה
זאתי תותחית
אני נחנקת
אני מפחדת להיות מאלה שהן שמנות אבל גם מצליחות הכל
חזקות אבל שמנות.

אני עושה את הפרצוף הזה שאומרים תמיד לא לעשות כי הוא עושה קמטים
זה מעין עצוב אבל מהול באכזבה
אני מכירה אותו כי לאמא שלי יש אותו
היא עושה אותו לפעמים
אני עושה אותו כשכלום לא הולך לי
ואני בשלבי הדחקה מטורפים
כאלה שמרוב הדחקה את לא מרגישה שום דבר
ואז במלנכוליות הזו בא הדבר שמאכזב אותי
אבל זה רצף האכזבות
החבר שבא אלי אבל הלך לישון
המצב הבטחוני שאי אפשר ללכת לשום מקום
הפטריות עולות מלא
אין ברוקולי
:(