תמרה לוינסון
פגשתי אותה פעם ראשונה בשנה הראשונה שלי בסמינר זומר להכשרת מורים לוולדורף. היא הייתה שנה שלישית.
היה לה עיניים ירוקות עצומות בגודלן, שקיות כהות תמיד מתחת לעיניים, חיוך ענק שרואים בו כל שן ושן.
היה לה עור בגון שמן זית והיא היתה גדולה מהחיים. היא הייתה גבוהה ותחת ההגדרה של "אמזונה" באופן מרשים.
הכל בה היה מרשים, כל שיחה הרגשתי נבלעת לתוך הגוף שלה ומתכסה בחום גופה. היא הייתה סייעת לילדה אספרגרית ואני הייתי שקועה בשתי הידיים במעון. ישבנו על ספסל ולמדתי אותה כל מה שידעתי. הכל בשביל להיות קיימת בעולמה הפנימי.
שנתיים אחר חזרתי לבית ספר זומר, היא מחנכת של כיתה ג'. אבל את כיתת המופרעים של ג'.
פעם בשבוע הייתי מבלה 45 דקות איתה ועם הכיתה שלה בשיעור אוריתמיה. המבטים השקטים והחיוכים ביני לבינה היו השיחה היחידה שהייתי צריכה ממנה. ובכל ילד מהכיתה שלה היתה חתיכת תמרה.
שנה לאחר מכן לא ראיתי אותה ואמרו לי שהיא בחופשת הריון.
לא ידעתי שהיא היתה בהריון
לא ידעתי שהיא היתה בזוגיות.
נזכרתי בפעם שראיתי אותה רוכבת על אופניים עם התחת שלה וכל הגובה שלה וחשבתי שהיא מדהימה בצורה מרתיעה אבל היא מושלמת.
ואז שוב לפגוש אותה במסדרונות אחרים. לא בזומר אלא בירושלים. קצת גדולה יותר, עם פוני ועם אותו הסטייל הכובש.
שוב להתחמם באור המילים שלה, כי היא כל כך תיאתרלית שאצלה כל מילה היא כמו רעם.
זה יכול לעבוד הפעם. היא מנסה לפתות אותי לזרועות בית ספר זומר למרות שבינינו יש הבנה שזה לא ריאליסטי. היא לא אומרת אבל סביר להניח שהיא פשוט רוצה אותי קרוב או שאולי היא סתם מנומסת.
היא תמיד אומרת לי שאני נראת טוב. שנה אחרי שנה, תמיד באותה ההתפעמות איך אני גדלה ותופחת לתוך פורם של אישה. אני לא יודעת איך היא עושה את זה.
פגשתי אותה פעם ראשונה בשנה הראשונה שלי בסמינר זומר להכשרת מורים לוולדורף. היא הייתה שנה שלישית.
היה לה עיניים ירוקות עצומות בגודלן, שקיות כהות תמיד מתחת לעיניים, חיוך ענק שרואים בו כל שן ושן.
היה לה עור בגון שמן זית והיא היתה גדולה מהחיים. היא הייתה גבוהה ותחת ההגדרה של "אמזונה" באופן מרשים.
הכל בה היה מרשים, כל שיחה הרגשתי נבלעת לתוך הגוף שלה ומתכסה בחום גופה. היא הייתה סייעת לילדה אספרגרית ואני הייתי שקועה בשתי הידיים במעון. ישבנו על ספסל ולמדתי אותה כל מה שידעתי. הכל בשביל להיות קיימת בעולמה הפנימי.
שנתיים אחר חזרתי לבית ספר זומר, היא מחנכת של כיתה ג'. אבל את כיתת המופרעים של ג'.
פעם בשבוע הייתי מבלה 45 דקות איתה ועם הכיתה שלה בשיעור אוריתמיה. המבטים השקטים והחיוכים ביני לבינה היו השיחה היחידה שהייתי צריכה ממנה. ובכל ילד מהכיתה שלה היתה חתיכת תמרה.
שנה לאחר מכן לא ראיתי אותה ואמרו לי שהיא בחופשת הריון.
לא ידעתי שהיא היתה בהריון
לא ידעתי שהיא היתה בזוגיות.
נזכרתי בפעם שראיתי אותה רוכבת על אופניים עם התחת שלה וכל הגובה שלה וחשבתי שהיא מדהימה בצורה מרתיעה אבל היא מושלמת.
ואז שוב לפגוש אותה במסדרונות אחרים. לא בזומר אלא בירושלים. קצת גדולה יותר, עם פוני ועם אותו הסטייל הכובש.
שוב להתחמם באור המילים שלה, כי היא כל כך תיאתרלית שאצלה כל מילה היא כמו רעם.
זה יכול לעבוד הפעם. היא מנסה לפתות אותי לזרועות בית ספר זומר למרות שבינינו יש הבנה שזה לא ריאליסטי. היא לא אומרת אבל סביר להניח שהיא פשוט רוצה אותי קרוב או שאולי היא סתם מנומסת.
היא תמיד אומרת לי שאני נראת טוב. שנה אחרי שנה, תמיד באותה ההתפעמות איך אני גדלה ותופחת לתוך פורם של אישה. אני לא יודעת איך היא עושה את זה.
