אימפוטנטיות ואומניפוטנטיות זה עם א' ט' ונ' אבל גם י' ו' ות'.

לפעמים אני חושבת דברים
שאחרים חכמים ממני כבר חשבו.
ואז כשאני שומעת את המחשבות שלי מתומצתות ומוסברות כל כך יפה
מפיו של מישהו אחר
שקורא מספר של מישהו חכם שחשב את זה לפני.

לפעמים אני חושבת שהמילה "אימפולס"
או "תהליך"
או "אינטואציה"
ו"התגשמות"
הן ה"כאילו", "לא יודע", "סתם..","כלומר" בז'רגון האנתרופוסופי.
אבל לפעמים אני משתמשת בהן בעצמי.

לפעמים יש ימים שאני מרגישה שכולם ממהרים והכל סביבי נע במהירות שאני לא מצליחה לקלוט.
ולפעמים אני מרגישה שכולם זזים וחושבים כל כך לאט שאני בטוח מוקפת במפגרים.

תמיד אומרים לי "לא שמת לב?.." על דברים מסוימים
ועל דברים אחרים "איך שמת לב לזה?"
איך יכול להיות שאני גם חדת אבחנה וגם כהת אבחנה?

היום אני מבינה שאני לא יכולה לחזור לאותה המטפלת באמנות.
הצרכים שלי הם בראיה הוליסטית ואילו היא ניסתה להתיר קשרים ע"י משיכה בכל חוט וחוט.
למה היא ניסתה לגמול אותי מאיחורים כרוניים?
ולמה היא התעקשה לעזור לי להתמודד עם קושי לימודי?
למה היא חשבה שהצורה בה אני חושבת עד שאני מבצעת היא מסורבת ומיותרת?
למה היא חשבה שלהבין את עצמי באמצעות חיוב ושלילה הוא לא מדויק?
האם בכל תקופה שהיא הייתי מאושרת כמו שאני עכשיו או שבעצם עכשיו אני מאושרת ע"י שלילה שאני גם לא עצובה?