על הקיבה לבדה

קיבה מסכנה שלי
שמתכווצת ונרפת
לשה כמו בוכנות
אופה לי מחלה.
חומצה בגרון עולה ויורדת
תהיות ברומה של אותה צלחת מרק שעועית מענג
במסעדה ביתית ברחוב הרצל ברמת גן.
ואולי זה הלחץ של הקיום האנושי שאני סוחבת על גבי
אעשה לי בסוף אולקוס, אני יודעת.
צר לי, אותך לא יצקו מברזל
ובזה לפעמים אני מסרבת להכיר.
לפעמים העולם קשה מנשוא
ואת ולא השכל, הקופת שרצים שלי.
בך, מערכת עיכול יקרה שלי, אני מטמינה את כל החרדות והפחדים
כי כמו שאומרים
"בבטן יש חושך"