1. היום באזעקה ברכבת כולנו ירדנו למעבר התת קרקעי.
הבחנתי באמא אחת עם שני ילדים, ישר זיהיתי שלבוגר בין השניים יש תסמונת כלשהי.
הוא הזכיר לי כמה ילדים שהיו במעון, מתוקים ומרגשים אבל מרתיעים למדי.
האמא החזיקה את הקטן בידיים והסתובבה איתם שם.. ראיתי איך היא מחפשת מוצא כלשהו, ואיך שהבוגר נשרך וסוחב את גופו בגמלוניות כלשהי. שמעתי אותו אומר לה שצריך ללכת למעלית, החוסר אוריינטציה שלה הדף אותי. כשעליתי למעלה הבטתי בזוג הורים מחזיקים יחד ילד והחזרתי מבט חזרה למשפחה הנ"ל והרגשתי נחנקת מדמעות בגרון שהחזקתי כי לא רציתי לבכות ושיחשבו שזה בגלל שאני פוחדת.
רק התחלתי לדמיין כמה זה קשה לה עם האזעקות ואיתו, וכמה רגעי חסד מתוקים הוא אולי נותן לה בצלילות מדויקת לשנייה וחזרה למציאות הקשה של ילד עם צרכים.
2. מדי פעם לפעם אני נתקלת מחדש במשנה המוכרת של בודהה שאין דבר כזה חיים ללא סבל. ושוב נתקלתי בזה, שהמקור לסבל הוא ההשתוקקות, כל עוד נמשיך לרצות דברים שלא בהישגנו אנחנו נסבול. זה מצחיק כי זה מזכיר לי מה שכתבתי על אונג סן סו צ'י כשאמרה שבדידות היא בחירה (שגם היא היתה בודהיסטית). וזה נשמע פשוט לומר לעצמנו מלחדול לרצות דברים. ועזבו את הדברים הגדולים כמו זוגיות ודירה ועבודה.. אני זוכרת שהתאהבתי בשמלה של ליוויס וכל כך רציתי אותה שהתעוררתי משינה בגללה ורק פנטזתי על מתי אלבש אותה, אשכרה סבלתי עד שהשגתי אותה והיא באמת מהממת עליי.
אבל סבלתי, כי השתוקקתי לה. וקשה לי כי אני סובלת מבדידות שאותה אני כנראה בוחרת כי אני מרשה לעצמי להשתוקק לא להיות בודדה. גלגל טפשי.
הכותרת היא המשחק האהוב עליי שאבא שלי היה משחק איתי כשהייתי קטנה. וזה עדיין מצחיק אותי
הבחנתי באמא אחת עם שני ילדים, ישר זיהיתי שלבוגר בין השניים יש תסמונת כלשהי.
הוא הזכיר לי כמה ילדים שהיו במעון, מתוקים ומרגשים אבל מרתיעים למדי.
האמא החזיקה את הקטן בידיים והסתובבה איתם שם.. ראיתי איך היא מחפשת מוצא כלשהו, ואיך שהבוגר נשרך וסוחב את גופו בגמלוניות כלשהי. שמעתי אותו אומר לה שצריך ללכת למעלית, החוסר אוריינטציה שלה הדף אותי. כשעליתי למעלה הבטתי בזוג הורים מחזיקים יחד ילד והחזרתי מבט חזרה למשפחה הנ"ל והרגשתי נחנקת מדמעות בגרון שהחזקתי כי לא רציתי לבכות ושיחשבו שזה בגלל שאני פוחדת.
רק התחלתי לדמיין כמה זה קשה לה עם האזעקות ואיתו, וכמה רגעי חסד מתוקים הוא אולי נותן לה בצלילות מדויקת לשנייה וחזרה למציאות הקשה של ילד עם צרכים.
2. מדי פעם לפעם אני נתקלת מחדש במשנה המוכרת של בודהה שאין דבר כזה חיים ללא סבל. ושוב נתקלתי בזה, שהמקור לסבל הוא ההשתוקקות, כל עוד נמשיך לרצות דברים שלא בהישגנו אנחנו נסבול. זה מצחיק כי זה מזכיר לי מה שכתבתי על אונג סן סו צ'י כשאמרה שבדידות היא בחירה (שגם היא היתה בודהיסטית). וזה נשמע פשוט לומר לעצמנו מלחדול לרצות דברים. ועזבו את הדברים הגדולים כמו זוגיות ודירה ועבודה.. אני זוכרת שהתאהבתי בשמלה של ליוויס וכל כך רציתי אותה שהתעוררתי משינה בגללה ורק פנטזתי על מתי אלבש אותה, אשכרה סבלתי עד שהשגתי אותה והיא באמת מהממת עליי.
אבל סבלתי, כי השתוקקתי לה. וקשה לי כי אני סובלת מבדידות שאותה אני כנראה בוחרת כי אני מרשה לעצמי להשתוקק לא להיות בודדה. גלגל טפשי.
הכותרת היא המשחק האהוב עליי שאבא שלי היה משחק איתי כשהייתי קטנה. וזה עדיין מצחיק אותי
