אל הקיץ

אפילו שטיינר אומר בקיץ "תסתכל אל השמיים הכחולים, תראה את הפרחים.. לבש גופייה קצרה, לך לים!..עזוב אותך מעבודה רוחנית.. עזוב אותך מתהליכים נפשיים.. למי יש זין לזה כשהכל עכשיו בחוץ אל הקיץ.

אז למה אני מרגישה כמו בחורף? אותה עצבות, אותו דכדוך ואותה המלנכוליה.. 

איפה זריקת הזין המובטחת של הקיץ? הארטיקים והגלידה ונשיקות השמש החמות?

מסתבר שגם בים יש מלנכוליה, מסתבר שגם עם חברים טובים יש מלנכוליה 

ותכלס עזבו אותי ותנו לי לקרוא את העיתון בשקט. 

כוחן של הסימפטיה והאנטיפטיה

הדבר הכי מרגיז שקורה בהתחלה של קשר הוא המוח וההורמונים שבו שמסמאים את הדעת מלהיות בדעת.
תחושות לא נכונות מטשטשות בקסמן של האנדורפינים והורמוני הסרוטונין והדופמין.
שמטעות את הדעת באמצעות האוקסיטוצין בגלל התנהגות טיפה מתירנית.
ואז אשליות והשלכות מתבצעות וגורמות לנו לחשוב שיש איזה טעם בקשר שבבסיסו הוא טעות.
השלכות של פחדים, בדידות, הדחקה וחרמנות גורמים לנו להכנס בשוגג למקומות טפשיים וחסרי טעם.
ולהשאר שם בגלל קוקטייל קטלני של אשליה והורמונים.

חשבתי שאדבר על סימפטיה ואנטיפטיה ולא יצא..